היינו כל החצי פלוגה של האמרים הלבנה הקלה של הפלוגה באנדרטת חץ שחור ומסיבה לא ברורה התמקמנו כל השבוע על האוהל מתים (תאח-תחנת איסוף חללים). ממש ישנו בסמוך אליו וחיינו לידו כל השבוע. בגדול הוציאו אותנו מתוך עזה אחרי כמה מקרים שירו נ.ט על אמרים. בדצמבר 2023 היה עוד אפשר לראות שאריות מהקרב שהתנהל באנדרטה ב-7 לאוקטובר. אחרי חודשיים שהיינו יותר בתוך עזה פתאום לתפוס כוננות בתוך הארץ הרגיש ממש הורדת מתח ומה הסיכוי שיהיה אר"ן כל כך גדול שגם יקפיצו אותנו. הרגיש לי כאילו אני בטיול שנתי ישן עם החבר'ה מהצוות וצריך להעביר עוד שבוע במילואים. באחד הבקרים אחרי קפה טוב של בוקר שמענו בקשר על אר"ן (אירוע רב נפגעים) בגדוד 931, ישר רצנו להאמרים והתחלנו לנסוע לכיוון המנחת הקרוב אלינו. למנחת הגיעו כל כך הרבה כוחות פינוי: 669, הפלמ"ר של הנח"ל, הפלוגה שלי הפת"ן הקלה (הכבדה פינתה את כל הפצועים מהאירוע למנחת) ועוד כל מיני כוחות פינוי שהיו בסביבה. ההרגשה הייתה שיש יותר מידי כוחות פינוי לאירוע הזה. אחרי כמה זמן הגיעו האיתנים עם הנגלה הראשונה של הפצועים משהו סביב (7-8 פצועים) ישר פרקנו אותם מהאיתנים למנחת והרופאים והפרמדיקים התחילו לטפל בפצועים ולסדר אותם לפי הדרגות פציעה שלהם. אני תאמת זוכר שהיה הרבה צעקות, פצועים שצורחים מכאב. אחרי כמה דקות הגיעו 2 מסוקים. ראיתי שאין לי במה לעזור מבחינה רפואית אז תפסתי מקום ליד אחת הפינות באלונקה ואמרתי לעצמי לפחות אני אעזור להעמיס את אחד הפצועים למסוק. גם זה לא היה מובן מאליו כי היה מלא כוחות פינוי במנחת והייתי צריך לחתור כדי לעזור. בזמן שהאיתנים נסעו להביא עוד פצועים התעסקנו בכל הציוד שהפצועים הגיעו איתם והעמסנו להאמרים, חלק מהציוד היה עם דם ואני זוכר שהיינו קצת מופתעים מכמות האמל"ח שהגיע מהלוחמים. האיתנים הגיעו עם עוד נגלה של (6-7 פצועים) הרופאים והפרמדיקים התחילו לטפל בפצועים ולסדר אותם לפי הדרגות פציעה שלהם. אנחנו לוחמי הפת"ן פשוט תפסנו פינות באלונקות ועזרנו להעמיס אותם למסוקים. לאחד הפצועים לא היה מקום במסוק וגם הוא לא היה פינוי דחוף אז אמרו לי שצריך לקחת אותו לאמבולנס אז קראתי לעוד 3 לוחמים והרמנו את הלוחם שהיה מלא רסיסים באלונקה והדבר הראשון שהוא אומר לנו "אני לא מאמין שאני לא עולה למסוק!" "כל מה שחלמתי עליו שאם אני נפצע יפנו אותי במסוק" (הוא גם היה מסטול מת מהאקטיק) וכל מי שמחזיק את האלונקה מסתכלים אחד על השני ומתחילים להגיד לו מה?! אתה רציני? אמבולנס הרבה יותר טוב… תראה אתה VIP. תראה איך דואגים לך פה… מה אתה צריך מסוק בכלל! וזה היה רגע אחד המצחיקים בתוך כל הכאוס הזה של הפינוי. אחרי עוד הרבה זמן הגיע טנק עם שני הרדופים (שני הרוגים) סרן (במיל') שאול גרינגליק, מרעננה, קצין בגדוד 931, חטיבת הנח"ל, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 26 בנופלו. רס"ן שי שמריז, ממרכז שפירא, מפקד פלוגה בגדוד 931, חטיבת הנח"ל, נפל בקרב בצפון רצועת עזה. בן 26 בנופלו. הם הגיעו מכוסים עטופים בשטיחים והעמסנו אותם מהטנק להאמר שלי, זאת סצנה שעד היום יושבת עלי והולכת איתי ביום יום. התמונה של שניהם שוכבים בהאמר שלי מאחורה. משם לקחנו אותם לאנדרטת חץ שחור לאוהל תא"ח-תחנת איסוף חללים. הורדנו אותם מהאמר לתא"ח-תחנת איסוף חללים ושם הרב אלעד התחיל לסדר ולנקות אותם. הסמאו"ג הגיע וקראו לנו לקדיש בתחנת איסוף חללים, אחרי הקדיש הסמאו"ג התחיל לדבר ונתן להם כבוד אחרון. הייתי כבר עם דמעות בעיניים אבל לא נתתי לעצמי לבכות. הייתי מלא בעצב ובהרגשה של היום בבוקר הם שתו קפה עם המחלקה שלהם ועשו צחוקים ועד היום נתנו בראש כל יום במלחמה והנה עכשיו הם פה מולי באלונקה לא בחיים יותר. מתו למען המדינה. המשפחות שלהם עדיין לא יודעות שעולמם חרב עליהם. העמסנו אותם לואן קירור של שלמה סיקס. לאחר מכן התחלנו להתעסק בכל הציוד של הפצועים ואני זוכר שהיינו בשוק מהכמות אמל"ח שהגיעה. זה אחד האירועים שאני בחיים לא אשכח והולכים איתי עד היום. גם ביום יום. יש לי טריגר כל פעם שאני רואה את הואן קירור של שלמה סיקס הוא לוקח אותי לאירוע הזה. וגם התמונה של שניהם שוכבים בהאמר שלי מאחורה זה סצנה שחוזרת לי ביום יום אם אני רואה דם. היום שנתיים אחרי אני כבר מטופל במשרד הביטחון ב-3 חודשים האחרונים ומאובחן עם PTSD ובכללי מאז המלחמה אני סובל מטיקטוקים באוזן ימין.
ביום שישי הבא אני מגיע לרוץ עם,יותר מ־100 ספורטאים בפארק הירקון בת״א במירוץ ״הספרטניון״ מירוץ אולטרה מרתון.
יש רצים מטורפים ומוכשרים מאוד שהולכים לרוץ במקצים של: 24 שעות 12 שעות 100 מייל 100 ק״מ ו-6 שעות
בשנת 2025 הגשמתי את חלום המרתונים היחפים.
בשנת 2026 אני הולך להגשים את חלום האולטרות מרתונים היחפים ובספרטניון אני הולך לפרוץ את הגבולות שלי ולרוץ 6 שעות יחף 🦶 במסלול מעגלי של פחות מ-2 ק״מ. אני מגיע בשביל לעשות שמח על המסלול להכיר רצים חדשים שעדיין לא הכרתי ולהנות איתם מהמסע שהמירוץ הזה יתן לנו 👣🦶🙌🏻
תודה למארגני הספרטניון על המירוץ המטורף והמושקע הזה הספרטניון נולד מתוך אהבה לעולם ריצות האולטרה מרתון ויצירת תחרות המאפשרת כניסה רכה ובטוחה של רצים ורצות לעולם הריצה למרחקים ארוכים.
את הרעיון הגה, חלם ויזם, רץ האולטרה הוותיק, גלעד קראוז שמנהל בהתנדבות מלאה עד היום את התחרות יחד עם צוות היגוי שבו חברים: יוסי יהלום, אילה שרצר ודגנית מקא-קראוז.
הגעתי לעיר כרמיאל למשחק הגדול בסימן לא לאלימות ולא לחרמות של נבחרת כוכבי יוטיוב נגד כוכבי טיקטוק. שחקתי בקבוצה של הטיקטוק והראתי לכולם שאפשר לשחק כדורגל גם יחף 🦶👣⚽️ סה״כ כל הילדות שלי בקיבוץ שחקתי יחף בדשא של חד״א אז יש לי את הטאץ׳ אבל את הרגש לכדור כבר איבדתי מזמן 😂 הייתי כל כך טוב שהצלחתי לבשל שני גולים לקבוצה שלי ושני גולים לקבוצה השנייה😂 העיקר שבאתי לעשות שמח, להכיר אנשים חדשים ולהנות ממשחק ספורטיבי וכיפי בסימן לא לאלימות ולא לחרמות תודה ל @sportake_take_the_moment על התמונות ולזלאטן על ההישג אלי על ההזמנה למשחק הנהדר הזה
20.12.2023 סבב ראשון של הפלוגה במלחמה וזה עוד יום ותאריך שלעולם לא אשכח…
התחלנו את הבוקר עם דיווח של נ.ט על הפלחה״ן ושיש כמה פצועים במצבים שונים …
בסבב הראשון הפלוגה שלנו הייתה מחולקת ללבנה קלה וכבדה (קלה= אמרים) (כבדה= איתנים) אני הייתי בסבב הראשון מפקד אמר.
התגלגלנו למנחת לעזור במה שאנחנו יכולים ללבנה הכבדה שהגיעה עם הפצועים. הגיעו כל הפצועים והיה מלא כוחות פינוי במנחת. על כל פצוע כבר היו רופאים או פראמדיקים וגם סבלים לסחוב את הפצועים למסוק. הבנו שאנחנו מיותרים באירוע פינוי הזה ולקחנו צעד אחורה. אני זוכר שהיה הרבה צעקות ובלאגן ובסוף הגיע מסוק שפינה את כל הפצועים.
לא הספקנו לחזור מהאירוע וכבר קיבלנו דיווח על אירוע נוסף בגדוד 931 של פצועים מנ.ט
הלבנה הכבדה טסה לפנות אותם מהאירוע למנחת ואנחנו כבר חיכינו להם במנחת. עזרנו במה שצריך להוציא את הפצועים מהאיתנים ולהכין אותם לפינוי של המסוק. התעסקתי בלקחת את ציוד של הפצועים ולהוציא אותו מהאיתנים אלחוס כבר קפץ להיות סבל באחת האלונקות ויקיר צילם את התמונת מלחמה שמספרת את הסיפור של הפת״ן שרואים את הכוח של הפת״ן מחבק את הפצועים ברגע שהמסוק של 669 עומד לנחות ומעיף את כל האבנים והחול מסביב כל הפצועים בדרגות שונות עלו למסוק ונשארנו עם הרדוף אחד (הרוג אחד) סמל לביא גיהסי ז״ל באותו הרגע לא ידענו מי ההרוג אבל ראינו אלונקה עם לוחם הרוג מכוסה בשמיכת מילוט ונעליים אדומות מבצבצות. הגיע כוח שאחראי על ההרוגים ועזרתי להם לסחוב את האלונקה לאמר שלהם. זה היה רגע מאוד כואב ועצוב פשוט להסתכל על האלונקה על האמר ולראות את הנעליים האדומות מבצבצות שם ולהבין שהוא נהרג בהתקלות והמשפחה שלו עוד לא יודעת שהבן שלהם גיבור ישראל נהרג בקרב. יש הרבה רגעים שהולכים איתי מהמלחמה הזאת וגם יש לי זיכרון צילומי אז אני זוכר את כל האירועים שהשתתפתי בהם וכל רגע מאירוע הוא כמו עוד פריים שצילמתי בראש שלי…
אחרי האירוע הזה קיבלנו דיווח על עוד פצועים ב931 - 2 לוחמים מפקץ ולוחם לוחם כדור בבטן, מפק״צ כדור בכף יד. מאותו איזור של האירוע של ההרוג של סמל לביא גיהסי ז״ל, גם פינוי מוסק. חולייה של עוקץ שהייתה עם 931 אנחנו הגענו הלבנה הקלה ועזרנו בכל מה שיכלנו ללבנה הכבדה.
עוד יום כואב מהמלחמה הזאת שאני בחיים לא אשכח…
יום אחרי האירוע כבר התפרסם ההותר לפרסום סמל לביא גיהסי, מחשמונאים, לוחם בגדוד 931, חטיבת הנח"ל, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 19 בנופלו יהי זכרו ברוך
ובתור לוחם פת״ן אתה רוצה לדעת מי ההרוג שהחזקת באלונקה מה השם שלו? מי הוא? מה הוא היה בחיים? מה הוא עשה? מאיפה הוא בארץ?
כי הייתה שם סחבת אותו באלונקה ונתת לו כבוד על זה שהוא הקריב את חייו למען המדינה
אני בנאדם שסובל מזיעת יתר ובקיץ לרוץ ריצות ארוכות דורש ממני לשתות הרבה מים בדרך.
השבוע יצאתי בכיף שלי לחצי מרתון, 30 ק״מ ומרתון וכל ריצה הייתה חוויה אמיתית של התמודדות, לפגוש אנשים וגם לצאת לרוץ בסופה היה מאתגר אבל שווה את זה כי ניצחתי את הסופה והיא לא ניצחה אותי.
אני שמח שהצלחתי השבוע לצאת למדיטציה שלי ולרוץ בשביל הגוף והנפש שלי!
קיבלתי המלצה מחבר מהצוות בועז היקר המלצה על יקב אסף ואז עשיתי 1 ועוד 1 ונזכרתי שיקב אסף שייך לאורן היינן היחפן שחבר בקהילת הרצים היחפים של ישראל 🇮🇱 אמרתי לעצמי שזה אחלה הזדמנות להפתיע את אלן בסופ״ש הגשום הראשון אבל גיליתי שהמקום כל כך עמוס שהייתי צריך לחשוב על זה לפני שנה. אחרי שהתבאסתי קיבלתי הודעה מפתיעה מאורן שמישהו ביטל והתפנה מקום לסופ״ש הקרוב אם אנחנו זורמים ומיד קפצתי על ההזדמנות. החלטתי לשמור על זה בתור הפתעה ונסענו צפונה, אלן לא ידעה לאן אנחנו נוסעים. נחתנו ברמת הגולן הפסטורלית במעבר חד מהבטון והמהירות של תל אביב. קיבלנו בקתה קוזית עם נוף קו ראשון לכרם הבקתה הייתה מרווחת ונעימה עם מטבחון קטן, סלון, קמין, מיטה זוגית נוחה וחלון שאפשר לשבת עליו כמו בסרטים ולהביט בנוף עם יין ללא הגבלה. פעמיים ביום קיבלנו סלסלה עם תוצרת מקומית, מאפים שנעשים במקום, ירקות טריים וגבינות מהמשק המקומי. דאגו לנו לכל מה שביקשנו ויותר. בעיקר היה לנו את השקט שלנו להירגע . ביום שבת היה לנו את הזמן לטייל ואלן פלן מורת הדרך מיד מצאה לנו מעיין קרוב והלכנו לעשות פיקניק במעיין. המזג אוויר היה חורפי מאוד והתחיל לרדת גשם בעודנו משכשכים במי המעיין. חזרנו רטובים לבקתה והתחממנו ליד הקמין. הבחירה ללכת לבקתה בסופ״ש הייתה הנכונה ביותר לסופ״ש החורפי הזה. נחנו וחזרנו טעונים אחרי הסופ״ש הזה ונהננו מכל רגע. הייתה חוויה מעולה ואנחנו ממליצים לכם גם🙌🏻❤️
אחד הדברים שהכי אהבתי במידברן זה לשוטט ומה הכוונה בשוטטות? ללכת ללא מטרה מוגדרת וללא לוח זמנים. פשוט שוטטתי בעיר המטורפת הזאת בלי להתייחס לשום זמן ועשיתי מה שבא לי … ביום ששוטטתי בו הכי הרבה הלכתי 47,000 צעדים, באמת לא זוכר לי מתי בשנים האחרונות הלכתי מרחק כזה בלי להיות במחויבות לזמן. איך אפשר בכלל לעצור שהכל כל כך מסקרן מסביב? יש מעל 400 מייצגים, 170 קאמפים, מלא רחבות לרקוד בהם ואלפי אנשים שכל אחד הוא עולם ומלואו. אני עובר מחוויה לחוויה מהרפתקה להרפתקה לפעמים עם אנשים ולפעמים גם לבד וזה לגמרי בסדר גם לחוות לבד. לבדיות היא לא בדידות היא מרחב. מרחב שבו אני יכול לשמוע את עצמי בלי רעש מבחוץ. כשאני לבד, משהו נרגע. העולם מפסיק למשוך אותי לכל כיוון, ואני חוזר להיות אדם אחד, ברור, פשוט. לבדיות היא כמו לשבת מול מדורה במדבר: רק אני והאש, רק אני והמחשבות. לא כדי לברוח מאנשים, אלא כדי לפגוש את עצמי בעיניים נקיות. ברגעים האלה אני מגלה שהלבד לא מחליש אותי הוא מצמיח אותי. הוא מזכיר לי מי אני בלי קהל, בלי ציפיות, בלי תפקיד. רק אני. נהנתי ללכת יחף בפודרה בכל מקום זאת באמת הייתה הרגשה נעימה וכל הזמן אמרתי למי שמסביבי כמה אני שמח להתפלש בפודרה הזאת ואני יכול להמשיך ככה כל היום ללכת בה. אם תשאלו אותי על משהו אחד שלקחתי מהמידברן אז חד משמעית זה השוטטות. פעם כשהייתי צעיר הייתי משוטט הרבה אבל עם שגרת החיים הפכתי להיות מקובע לזמנים, לשגרה, לעבודה, למחויבות. בשבוע הזה במידברן קיבלתי הרבה נחת שהייתי צריך אחרי 5 סבבים בעזה בשנתיים האחרונות. תזכורת שיש עוד עולם חוץ מהמלחמה והנפש שלי שנפגעה מאוד בשנתיים האלה לפעמים היא שקטה כמו זריחה במדבר, ולפעמים סוערת כמו האוקיינוס. הנפש מבקשת ממני להאט, להקשיב, לא לברוח מהסדקים אלא לגעת בהם. היא נפתחת רק שאני מוכן להיות אמיתי עם עצמי ועם הדרך. הנפש יודעת לכאוב, אבל גם יודעת לרפא. היא נמשכת למקומות שבהם יש שקט, חופש ושוטטות בלי מטרה. וכשאנחנו נותנים לה לנשום, בלי לחץ, בלי מסכות היא מזכירה לי מי אני באמת. כי בסוף, כל מסע במדבר, בלבדיות, בריצה, בחיים הוא מסע של נפש שמבקש להרגיש, להתחזק, ולהפוך בית פנימי אחד להרבה יותר שלם.
חלום שהתחיל אצלי לפני שנה שרצתי את המרתון הראשון שלי היה ברור לי שהיעד הבא הוא 50 ק״מ.
אבל בגלל מציאות של סבבי מילואים (סבב 4,3 ו-5) כל פעם יצאתי מהכושר ורצתי 7 מרתונים בשנה האחרונה בלי להגשים את חלום ה-50 ק״מ.
והיום הגיע היום להגשים את החלום הזה! יצאתי לדרך באור יום בשביל שיהיה לי מוטיבציה לתחילת הריצה כי מחשיך מוקדם.
מה לקחתי לריצה? מכנס קצר עם רשת קטנה ושמתי ברשת 7 תמרים. שעון ריצה ומצלמה קטנה מאוד (insta go 3) שמאפשרת לי עדיין לעשות את התנועה בכף יד של הטכניקה של הריצה.
בק״מ ה-6 עברתי ליד ההכנות בפארק הירקון למירוץ חבר והמפיק צעק לי לעצור אז סיפרתי לו שלא הספקתי להירשם למירוץ ביום שישי אז הוא אמר לי אל תדאג תגיע בשישי אני דואג לך. איזה מפגש כיפי על תחילת הריצה.
בק״מ ה-12 פגשתי את דן (הרץ מהטיקטוק) מפגש מפתיע ולא צפוי… החלפנו חוויות וטיפים. דן רץ למרחקים ארוכים מאוד ומנוסה מאוד בעולם האולטרה אז לרוץ לידו כבר גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב. ממליץ לכם לעקוב אחריו. נפרדנו בק״מ 15 וכל אחד רץ לדרכו.
פה נהיה כבר יותר קשה נשארתי לבד ונשאר לי לרוץ עוד 35 ק״מ. החושך כבר ירד אבל המוטיבציה עדיין הייתה גבוהה מאוד.
הפקדתי על 10 ק״מ לאכול תמר ולשתות מים כל 5 ק״מ בבירזיות שיש בפארק הירקון. בק״מ ה-33 הגיע המחשבה הראשונה של מה אני צריך את זה בוא נלך הביתה אבל הזכרתי לעצמי למה יצאתי לרוץ היום ולמה היום הזה הוא היום של החלום של ה-50 ק״מ.
בק״מ ה-38 הבטן התחילה לעשות רעשים והבנתי שיש לי כבדה מתקרבת אז יש זינקתי לשיח הקרוב ותתי בראש ונגבתי עם העלים של השיח. וואוו איזה קליל הרגשתי אחרי זה.
להמשיך אחרי המרתון 42.2 ק״מ כבר נכנסתי לאווירה של רק להוריד קצב ולהיות בתנועה ואני אסיים כשאסיים לא משנה מה תהיה התוצאה והזמן שרצתי. היה קשה ומאתגר כל הק״מטרים האחרונים אבל ידעתי שכל עוד אני בתנועה אני מסיים את זה. ק״מ 45 מעודד את עצמי שמה זה לרוץ עוד 5 ק״מ אחרי שרצתי כבר 45 ק״מ ואוכל את התמר ה-6 שלי! איזה מעדן זה תמר אחרי 45 ק״מ חחחח… ככה זה הרגיש לפחות.
ק״מ 48 אוכל את התמר האחרון שלי ואומר לעצמי אני רק ירד את ה-5 שעות ל50 ק״מ ואני אהיה מאושר! וכך היה!
ק״מ 50 התרגשות גדולה בגוף ושאגה גדולה של ״אלופתתתתתתתתתתתת ישראללללללללללל״ סיימתי איזה 700 מטר מהבית ופשוט הלכתי עם הידיים למעלה בתנועת ניצחון ועם חיוך גדול של הגשמתי עוד חלום יחף שלי
ליל ה-"Petra" במידברן צירוף מקרים או מתנה מאלוקים?
ואוו מאיפה להתחיל? במידברן יש הרבה מאוד צירופי מקרים לא מוסברים. אני אתן לכם דוגמה אחת כזאת של לילה בלתי נשכח מאחד הימים שהיו לי בברן.
אני חלק מקאמפ הבקתה והגיפט שלנו זה אירוח כמו בגסטהאוס בחו"ל עם אוכל טוב, מוסיקה טובה ואנרגיה חשמל. פעם ביום עשינו ארוחה מפנקת בנושא מסוים והאירוח הראשון שלנו היה בנושא "יפן".
הגיעו מלא ברנרים אפילו מעבר למצופה והבקתה הייתה מפוצצת ודאגנו שלא נצליח להאכיל את כולם. אני לקחתי על עצמי לעזור באירוח וכל מי שנכנס הכוונתי אותו לאיפה ללכת לשבת.
אחת הקבוצות שנכנסו ביקשו ממני אישית לבוא לשבת איתם (רום היחפן וזה.. והם עוקבים אחרי ברשתות ורצו לשאול אותי כמה שאלות)
אחרי שסיימתי את המשימות שלי הלכתי לשבת איתם וירדנו לשיחת עומק ברומו של עולם על האני מאמין שלי ולמה אני עושה את מה שאני עושה… (רץ יחף, גומל אנשים מנעליים, מעלה מודעות ליחפנות, עומד על מסמרים, טבעוני ועוד הרבה דברים….)
סיימתי לשבת עם הברנרנים הנחמדים האלה ועפנו אחד על השני וממש נהנו מהישיבה ביחד. נפרדנו בכיף יחפני וחיבוק גדול והלכתי לסלון והבנאדם הראשון שאני רואה זה את אלכס מהקמאפ שלי עם בקבוק ערק ואני אומר לו יאללה בוא נעשה שוט הוא אומר יאללה בוא יש פה ברנר שהכרתי עכשיו בדרך לפה וקוראים לו מאור. הרמנו שוט שלושתנו ואמרתי להם יאללה בואו נלך לשוטט במדבר ונצא להרפתקה. שניהם אומרים לי יאללה בוא נלך! אלכס אמר שהוא הולך להתארגן ואני מאור בנתיים התחלנו לדבר על החיים ושיתפנו אחד את השני על המילואים וכמה טחנו בעזה בשנתיים האחרונות ואיך התגלגלנו למידברן וזה בדיוק מה ששנינו צריכים עכשיו. אלכס נעלם לנו והחלטנו לצאת לכיוון המטוס כי ידענו ש "PETRRA" עלה לנגן שם. בדרך החוצה אנחנו עוברים ליד מישהי ומאור אומר לה "וואו איזה יפה את" והיא הלכה החוצה כי היא לא מבינה עברית וקראה לחבר שבא איתה מהקאמפ שלה שיתרגם.
נעמדנו בכניסה לקאמפ עם הברנרית היפה ולידה היה גבר זקן ושאלנו אותם מה הקשר בניהם אז הברנר הזקן אומר שהוא סבא שלה והיא הנכדה שלו ועפנו על זה שהם באו לברן ביחד. מפה לשם מתחילים איתם שיחה של שעה ומשהו בקיצור הם מספרים לנו שהם מקאמפ ה-"FREE LOVE" ואמרו לנו שאנחנו חייבים לבוא לבקר אותם ואמרנו להם עזבו שטויות עכשיו… בואו איתנו למטוס כי "PETRRA" מופיע. שאלנו אותה מה השם שלה והיא ענתה לנו "Petra" אני ומאור מסתכלים אחד על השני ונקרעים מצחוק חחחחחחח מה הסיכוי שאנחנו בדרך להופעה של "PETRRA" ועכשיו הכרנו מישהי שקוראים לה "Petra". איזה צירוף מקרים לא צפוי. הם אמרו לנו שהם יעברו בקאמפ ונפגש בהופעה.
הגענו להופעה של "PETRRA" והיה פשוט טירוף! נהננו מכל רגע שם. את "Petra" לא פגשנו בהופעה אבל שנגמרה ההופעה אני אומר למאור שאנחנו חייבים ללכת לשתות משהו קר כי אני מאוד צמא אז אמרנו שנתגלגל לקאמפ ה "MIDBAR" כי יש להם ברז בירה ויש שם אחלה ברנרנים שתמיד כיף לשבת איתם.
נגשתי לברנרים מהקאמפ של ה "MIDBAR" ושאלתי אותם אם יש סיכוי לכוס בירה (זה לא היה השעות שהם עובדים והיה אמצע הלילה) ישבו שם איזה 5 אנשים הם הסתכלו אחד על השני קצת היססו (מבין אותם בכל זאת הם לא הכירו אותנו) ואז אחד מהם אומר "רום היחפן בדוק אח שלי בואו שבו" (וואלה יכלנו גם לקבל "לא" ולהמשיך בחיינו והכל היה בסדר זה חלק מהמידברן אבל קיבלנו "כן" ענק)
הם פינקו אותנו לא רק בבירה אלה גם בארוחת לילה מפנקת.
מפה לשם אנחנו יושבים שם מדברים ונחשו מי מגיע מההופעה לשבת בקאמפ?
כן "PETRRA" האחד והיחיד (יונתן המלך, תאמת שאנחנו מכירים מלפני הייתי מצלם אותו פעם הרבה בשיטים בפסטיבלים שהוא היה מופיע והוא גם יוצאי סיירת נח"ל).
בקיצור סיפרתי לו על כל הצירופי מקרים של הלילה עם "Petra" ואיתו ומפה לשם עכשיו הוא גם יושב איתנו לבירה אחרי ההופעה שלו … מה הסיכוי אה? יש 170 קאמפים והוא הגיע לשבת בקאמפ ה"MIDBAR" אחרי ההופעה.
אחרי הישיבה בקאמפ "MIDBAR" המשכנו לקאמפ ה- FREE LOVE בכניסה שם תמיד יש שומר שמסביר מה קורה בקאמפ והגיפט שהם נותנים אז אחרי ההרצאה שלו ביקשנו ממנו להגיד לזקן השבט ו"Petra" שאנחנו פה. הוא הלך וחזר ואמר שהזקן מוסר לנו " התחלתי לעשות מסאז' למישהי תקחו את זה לאן שאתם רוצים"
אני בזוגיות כבר 7 שנים לא עניין אותי שום הרפתקה מינית עם אף אחד.
מאור היה מעוניין ב- "Petra" ולא בזקן אז החלטנו להמשיך הלאה לקאמפ "הבדולינה"
הגענו לקאמפ "הבדולינה" והדום היה באמצע סדנה אז לא יכלנו להיכנס אז ישבנו מסביב למדורה עם כמה אנשים וישר התחלנו לצלול ולשתף מחוויות שעברנו הלילה והצירוף מקרים שקרה לנו עם "Petra" ו"PETRRA"
אחת הברנריות שישבה שם (עדן) אמרה שהיא עולה למשמרת שלה ב 03:00-05:00 והיא תשמח אם אני ומאור נשאר איתה למשמרת ואחרי זה היא תבוא לשוטט איתנו במדבר.
מפה לשם זרמנו ונשארנו עם עדן עד למשמרת שלה ואמרתי להם שאני אשמח אם נכין לנו תה כי היה ממש קר.
תוך כדי הכנת התה אני קולט משמאל שקית קמח שכתוב עליה בגדול "Petra" ואני מתחיל להתפוצץ מצחוק חחחחחחחחחח לא מצליח לנשום ואני אומר למאור אחי אתה לא תאמין לי! אין מצב ! זה לא אמיתי ! זה לא קורה עכשיו. אתה חייב להסתכל מה כתוב על השקית קמח הזאתי. מאור מסתכל ומתחיל להתפוצץץץץץץ מצחוק ושנינו אומרים לעצמנו מה הסיכוי ?! צירוף מקרים של כמה פעמים בלילה של המילה "Petra".
נכנסנו לדום והתיישבנו ליד הקמין כי היה מאוד קר מפה לשם הגענו לדבר על הגלגול הקודם שלי לפני רום היחפן שהיה רום העירום. אני גדלתי על שיטים ועל פסטיבל "הפשוט" ואחרי השיחרור מהצבא הגעתי להשלמה עם הגוף שלי וכל העניין של הדימוי גוף ומאוד אהבתי לשוטט במדבר בעירום או פשוט לרוץ בעירום בערבה זאת ההרגשת חופש הכי טובה שיש.
היה לי פרויקט שהייתי מצלם את עצמי בעירום (או חברה שלי) תמונה אומנותית והייתי כותב פוסט על נושא חברתי וכו'. העמוד אינסטוש של רום העירום נחסם לפני כמה שנים ואז התגלגלתי לרום היחפן.
חיפשתי מרחבים במידברן שאני יוכל להיות בעירום כי אני נטוריסט. נטוריסט זה אדם שדוגל בנטורליזם - תפיסה חברתית ופילוסופית המאמינה שהאדם צריך לחיות בהרמוניה עם הטבע, ולעיתים קרובות כוללת אורח חיים שבו עירום הוא נורמלי וחיובי ואני לגמרי מפריד את העירום שלי ממיניות. הבדולינה היה מרחב שמאפשר להיות בעירום ובעצם כל מרחב שהיה 18+ היה מותר להיות בו ערומים.
הם אומרים לי אם אתם רום העירום ואתה נטוריסט אז תתפשט אז התפשטתי והם חצי התפשטו וישבנו שם מסביב לקמין במשך שעתיים וצללנו לשיחות נפש.
וזה סיפור רק על ערב אחד במידברן של כמה שעות מתוך 24 שעות שמתוכם כל לילה ישנתי רק 3 שעות כי כל הזמן שוטטתי במדבר ועפתי על החוויה וההרפתקאות של המידברן.
7 ימים רצתי במידברן כל יום לפחות 10 ק"מ … למה? כי זה משהו שאני עושה כל יום ברגיל שלי זה אחד ההרגלים הכי טובים שסיגלתי לעצמי בשנים האחרונות. מתישהו במהלך ה-24 שעות שיש ביממה תהיה ריצה יחפה … אין שעה קבועה וזה לא משנה אם זה בזריחה או בשקיעה או באמצע הלילה תהיה מדיטציה של ריצה יחפה. אני פשוט יודע שאחרי ריצה אני ארגיש הכי טוב בעולם וסיפוק אדיר.
איך היה לרוץ במידברן? קודם כל יש טבע מטורף מסביב… הר צין הוא המייצב הכי יפה במידברן שנוצר על הידי הטבע. אני גדלתי במדבר בערבה בקיבוץ יטבתה וכל הילדות שלי הייתי רץ בנוף המדברי של הערבה עם הנוף העוצמתי של הרי אדום והשקיעות שלהם אין איך לתאר במילים בכלל את היופי הזה.
רצתי מסביב ל-170 קאמפים והיו כמה אלפי אנשים מה שאומר שכל ריצה פגשתי אלפי אנשים שהיו כל כך סקרנים לגבי מה שאני עושה והעלו כל כך הרבה שאלות. 95 אחוז מהאנשים שפגשתי רק נתנו לי אהבה, הרימו לי ועפו על האנרגיות שאני מביא. לדוגמה קאמפ "arsalon" ישבו על הטיילת וכל סיבוב שחלפתי על ידם כל הקאמפ הריע לי בקולי קלות והרים לי! אתם לא מבינים איזה כיף זה לקבל כך הרבה אהבה במדיטציה של הבוקר שלי.
מפגש מעניין נוסף שהיה לי היה עם בית חב"ד שעצרתי אצלם לשתות רגע מים ונסחפנו לשיחה על אלוקים של חצי שעה ולמרות שלא הסכמנו על הרבה דברים היה לנו דיון מאוד מעניין והגענו לעומקים מרתקים וזה אחד הדברים שאני הכי אוהב במידברן אתה יוצא לשוטט במדבר ואתה אף פעם לא יודע איזה מפגשים מטורפים הולכים להיות לך.
הרבה ברנרים שאלו אותי לאורך הדרך איך לא כואב לי לרוץ במדבר יחף? יש מלא אבנים, סלעים, גבעות והריצה מאוד לא ישירה. בריצה יחפה יש כאב תמיד… עם הזמן לומדים להכיל את הכאב וגם הכאב הופך להיות רגעי. דרכתי על אבן שהכאיבה לי אני לוקח נשימה עמוקה ומוציא אותה וזה עובר וממשיך להתרכז במדיטציה שלי.
היו לי גם הרבה מפגשים עם אנשים שאמרו דברים פחות חיוביים כמו
"איזה סאחי" "למה לרוץ פה בחופשה? תרוץ בבית" "אתה רץ בשביל תשומת לב"
כל אחד מהאנשים האלה שצעק לי את הדברים האלה עצרתי רגע לדבר איתו והסברתי לו את העומק של הריצה שלי ומאיפה מגיע האנרגיה שלי לרוץ באמצע המדבר יחף ואז הם חזרו בהם.
זה עוד נקודה שממש אהבתי במידברן שגם התגלגלתי לסיטאוציה פחות נעימה הכלתי אותה ובסוף הכל הסתדר ואם לא התאים לי גם המשכתי הלאה וזה כל כיף שאתה עושה מה שבא לך! מתי שבא לך!
כל לילה ישנתי 3 שעות… כן 3 שעות… ועדיין יצאתי לריצה של לפחות שעה כל יום.
עוד דבר מעניין שהיה לי שכל יום השטח השתנה לגמרי. בימים של ההקמות היה פודרה מאוד גבוהה שהיה הכי כיף בעולם להתפלש בה ולדרוך בה ואז התחילו להרטיב את השבילים על ידי משאיות עם מים מה שגרם לשטח להתקשות וגם כל הרכבים יצאו מהשטח אחרי ההקמות מה שגם עזר למפלס הפודרה לרדת. אלפי אנשים יום יום הולכים בכל השטח ומשנים אותו ביחד. השבילים היו בשבילי כל כך מרתקים לרוץ אותם ולהבין אותם כל יום מחדש. הגעתי לרמה שאני מכיר את השטח כל כך טוב שאני יודע מתי להאט את הקצב מפני מקבץ אבנים גדול וצפוף ומתי אני יכול לתת קצב.
אני יכול להמשיך לכתוב פה עוד כל כך הרבה על חוויות ותובנות שהגעתי עליהם במידברן אבל דבר אחד אני לוקח איתי מהמידברן וזה השוטטות במדבר. שוטטות במובן של הליכה/ריצה ללא מטרה מוגדרת וללא לוח זמנים מוגבל. גדלתי על זה בקיבוץ שהייתי יוצא פשוט לטבע ומטייל בעירום בכל הטבע שיש מאחורי הקיבוץ ועד שחרות ואיכשהו בשנים האחרונות כבר שכחתי איך משוטטים ואיזה כיף זה לשוטט.
רום היחפן - Barefoot_Rom
רום היחפן - Barefoot_Rom
ה-26 לדצמבר 2023 אנדרטת חץ שחור יום שחור משחור
היינו כל החצי פלוגה של האמרים הלבנה הקלה של הפלוגה באנדרטת חץ שחור ומסיבה לא ברורה התמקמנו כל השבוע על האוהל מתים (תאח-תחנת איסוף חללים). ממש ישנו בסמוך אליו וחיינו לידו כל השבוע. בגדול הוציאו אותנו מתוך עזה אחרי כמה מקרים שירו נ.ט על אמרים.
בדצמבר 2023 היה עוד אפשר לראות שאריות מהקרב שהתנהל באנדרטה ב-7 לאוקטובר.
אחרי חודשיים שהיינו יותר בתוך עזה פתאום לתפוס כוננות בתוך הארץ הרגיש ממש הורדת מתח ומה הסיכוי שיהיה אר"ן כל כך גדול שגם יקפיצו אותנו. הרגיש לי כאילו אני בטיול שנתי ישן עם החבר'ה מהצוות וצריך להעביר עוד שבוע במילואים.
באחד הבקרים אחרי קפה טוב של בוקר שמענו בקשר על אר"ן (אירוע רב נפגעים) בגדוד 931, ישר רצנו להאמרים והתחלנו לנסוע לכיוון המנחת הקרוב אלינו.
למנחת הגיעו כל כך הרבה כוחות פינוי: 669, הפלמ"ר של הנח"ל, הפלוגה שלי הפת"ן הקלה (הכבדה פינתה את כל הפצועים מהאירוע למנחת) ועוד כל מיני כוחות פינוי שהיו בסביבה.
ההרגשה הייתה שיש יותר מידי כוחות פינוי לאירוע הזה.
אחרי כמה זמן הגיעו האיתנים עם הנגלה הראשונה של הפצועים משהו סביב (7-8 פצועים) ישר פרקנו אותם מהאיתנים למנחת והרופאים והפרמדיקים התחילו לטפל בפצועים ולסדר אותם לפי הדרגות פציעה שלהם.
אני תאמת זוכר שהיה הרבה צעקות, פצועים שצורחים מכאב. אחרי כמה דקות הגיעו 2 מסוקים. ראיתי שאין לי במה לעזור מבחינה רפואית אז תפסתי מקום ליד אחת הפינות באלונקה ואמרתי לעצמי לפחות אני אעזור להעמיס את אחד הפצועים למסוק. גם זה לא היה מובן מאליו כי היה מלא כוחות פינוי במנחת והייתי צריך לחתור כדי לעזור.
בזמן שהאיתנים נסעו להביא עוד פצועים התעסקנו בכל הציוד שהפצועים הגיעו איתם והעמסנו להאמרים, חלק מהציוד היה עם דם ואני זוכר שהיינו קצת מופתעים מכמות האמל"ח שהגיע מהלוחמים.
האיתנים הגיעו עם עוד נגלה של (6-7 פצועים) הרופאים והפרמדיקים התחילו לטפל בפצועים ולסדר אותם לפי הדרגות פציעה שלהם. אנחנו לוחמי הפת"ן פשוט תפסנו פינות באלונקות ועזרנו להעמיס אותם למסוקים.
לאחד הפצועים לא היה מקום במסוק וגם הוא לא היה פינוי דחוף אז אמרו לי שצריך לקחת אותו לאמבולנס אז קראתי לעוד 3 לוחמים והרמנו את הלוחם שהיה מלא רסיסים באלונקה והדבר הראשון שהוא אומר לנו "אני לא מאמין שאני לא עולה למסוק!" "כל מה שחלמתי עליו שאם אני נפצע יפנו אותי במסוק" (הוא גם היה מסטול מת מהאקטיק) וכל מי שמחזיק את האלונקה מסתכלים אחד על השני ומתחילים להגיד לו מה?! אתה רציני? אמבולנס הרבה יותר טוב… תראה אתה VIP. תראה איך דואגים לך פה… מה אתה צריך מסוק בכלל!
וזה היה רגע אחד המצחיקים בתוך כל הכאוס הזה של הפינוי.
אחרי עוד הרבה זמן הגיע טנק עם שני הרדופים (שני הרוגים) סרן (במיל') שאול גרינגליק, מרעננה, קצין בגדוד 931, חטיבת הנח"ל, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 26 בנופלו. רס"ן שי שמריז, ממרכז שפירא, מפקד פלוגה בגדוד 931, חטיבת הנח"ל, נפל בקרב בצפון רצועת עזה. בן 26 בנופלו.
הם הגיעו מכוסים עטופים בשטיחים והעמסנו אותם מהטנק להאמר שלי, זאת סצנה שעד היום יושבת עלי והולכת איתי ביום יום. התמונה של שניהם שוכבים בהאמר שלי מאחורה. משם לקחנו אותם לאנדרטת חץ שחור לאוהל תא"ח-תחנת איסוף חללים. הורדנו אותם מהאמר לתא"ח-תחנת איסוף חללים ושם הרב אלעד התחיל לסדר ולנקות אותם.
הסמאו"ג הגיע וקראו לנו לקדיש בתחנת איסוף חללים, אחרי הקדיש הסמאו"ג התחיל לדבר ונתן להם כבוד אחרון. הייתי כבר עם דמעות בעיניים אבל לא נתתי לעצמי לבכות. הייתי מלא בעצב ובהרגשה של היום בבוקר הם שתו קפה עם המחלקה שלהם ועשו צחוקים ועד היום נתנו בראש כל יום במלחמה והנה עכשיו הם פה מולי באלונקה לא בחיים יותר. מתו למען המדינה. המשפחות שלהם עדיין לא יודעות שעולמם חרב עליהם.
העמסנו אותם לואן קירור של שלמה סיקס. לאחר מכן התחלנו להתעסק בכל הציוד של הפצועים ואני זוכר שהיינו בשוק מהכמות אמל"ח שהגיעה.
זה אחד האירועים שאני בחיים לא אשכח והולכים איתי עד היום. גם ביום יום. יש לי טריגר כל פעם שאני רואה את הואן קירור של שלמה סיקס הוא לוקח אותי לאירוע הזה. וגם התמונה של שניהם שוכבים בהאמר שלי מאחורה זה סצנה שחוזרת לי ביום יום אם אני רואה דם. היום שנתיים אחרי אני כבר מטופל במשרד הביטחון ב-3 חודשים האחרונים ומאובחן עם PTSD ובכללי מאז המלחמה אני סובל מטיקטוקים באוזן ימין.
1 day ago | [YT] | 91
View 7 replies
רום היחפן - Barefoot_Rom
ביום שישי הבא אני מגיע לרוץ עם,יותר מ־100 ספורטאים בפארק הירקון בת״א במירוץ ״הספרטניון״ מירוץ אולטרה מרתון.
יש רצים מטורפים ומוכשרים מאוד שהולכים לרוץ במקצים של:
24 שעות
12 שעות
100 מייל
100 ק״מ
ו-6 שעות
בשנת 2025 הגשמתי את חלום המרתונים היחפים.
בשנת 2026 אני הולך להגשים את חלום האולטרות מרתונים היחפים ובספרטניון אני הולך לפרוץ את הגבולות שלי ולרוץ 6 שעות יחף 🦶 במסלול מעגלי של פחות מ-2 ק״מ. אני מגיע בשביל לעשות שמח על המסלול להכיר רצים חדשים שעדיין לא הכרתי ולהנות איתם מהמסע שהמירוץ הזה יתן לנו 👣🦶🙌🏻
תודה למארגני הספרטניון על המירוץ המטורף והמושקע הזה הספרטניון נולד מתוך אהבה לעולם ריצות האולטרה מרתון ויצירת תחרות המאפשרת כניסה רכה ובטוחה של רצים ורצות לעולם הריצה למרחקים ארוכים.
את הרעיון הגה, חלם ויזם, רץ האולטרה הוותיק, גלעד קראוז שמנהל בהתנדבות מלאה עד היום את התחרות יחד עם צוות היגוי שבו חברים: יוסי יהלום, אילה שרצר ודגנית מקא-קראוז.
מצרף לכם בתגובות לינק לכתבה המלאה 😍🦶👣
5 days ago | [YT] | 42
View 0 replies
רום היחפן - Barefoot_Rom
הגעתי לעיר כרמיאל למשחק הגדול בסימן לא לאלימות ולא לחרמות
של נבחרת כוכבי יוטיוב נגד כוכבי טיקטוק.
שחקתי בקבוצה של הטיקטוק והראתי לכולם שאפשר לשחק כדורגל גם יחף 🦶👣⚽️
סה״כ כל הילדות שלי בקיבוץ שחקתי יחף בדשא של חד״א אז יש לי את הטאץ׳ אבל את הרגש לכדור כבר איבדתי מזמן 😂
הייתי כל כך טוב שהצלחתי לבשל שני גולים לקבוצה שלי ושני גולים לקבוצה השנייה😂
העיקר שבאתי לעשות שמח, להכיר אנשים חדשים ולהנות ממשחק ספורטיבי וכיפי בסימן לא לאלימות ולא לחרמות
תודה ל @sportake_take_the_moment על התמונות
ולזלאטן על ההישג אלי על ההזמנה למשחק הנהדר הזה
#רוםהיחפן
1 week ago | [YT] | 40
View 0 replies
רום היחפן - Barefoot_Rom
20.12.2023 סבב ראשון של הפלוגה במלחמה וזה עוד יום ותאריך שלעולם לא אשכח…
התחלנו את הבוקר עם דיווח של נ.ט על הפלחה״ן ושיש כמה פצועים במצבים שונים …
בסבב הראשון הפלוגה שלנו הייתה מחולקת ללבנה קלה וכבדה (קלה= אמרים) (כבדה= איתנים)
אני הייתי בסבב הראשון מפקד אמר.
התגלגלנו למנחת לעזור במה שאנחנו יכולים ללבנה הכבדה שהגיעה עם הפצועים. הגיעו כל הפצועים והיה מלא כוחות פינוי במנחת. על כל פצוע כבר היו רופאים או פראמדיקים וגם סבלים לסחוב את הפצועים למסוק. הבנו שאנחנו מיותרים באירוע פינוי הזה ולקחנו צעד אחורה.
אני זוכר שהיה הרבה צעקות ובלאגן ובסוף הגיע מסוק שפינה את כל הפצועים.
לא הספקנו לחזור מהאירוע וכבר קיבלנו דיווח על אירוע נוסף בגדוד 931 של פצועים מנ.ט
הלבנה הכבדה טסה לפנות אותם מהאירוע למנחת ואנחנו כבר חיכינו להם במנחת.
עזרנו במה שצריך להוציא את הפצועים מהאיתנים ולהכין אותם לפינוי של המסוק.
התעסקתי בלקחת את ציוד של הפצועים ולהוציא אותו מהאיתנים
אלחוס כבר קפץ להיות סבל באחת האלונקות ויקיר צילם את התמונת מלחמה שמספרת את הסיפור של הפת״ן
שרואים את הכוח של הפת״ן מחבק את הפצועים ברגע שהמסוק של 669 עומד לנחות ומעיף את כל האבנים והחול מסביב
כל הפצועים בדרגות שונות עלו למסוק ונשארנו עם הרדוף אחד (הרוג אחד)
סמל לביא גיהסי ז״ל
באותו הרגע לא ידענו מי ההרוג אבל ראינו אלונקה עם לוחם הרוג מכוסה בשמיכת מילוט ונעליים אדומות מבצבצות.
הגיע כוח שאחראי על ההרוגים ועזרתי להם לסחוב את האלונקה לאמר שלהם.
זה היה רגע מאוד כואב ועצוב פשוט להסתכל על האלונקה על האמר ולראות את הנעליים האדומות מבצבצות שם ולהבין שהוא נהרג בהתקלות והמשפחה שלו עוד לא יודעת שהבן שלהם גיבור ישראל נהרג בקרב.
יש הרבה רגעים שהולכים איתי מהמלחמה הזאת וגם יש לי זיכרון צילומי אז אני זוכר את כל האירועים שהשתתפתי בהם וכל רגע מאירוע הוא כמו עוד פריים שצילמתי בראש שלי…
אחרי האירוע הזה קיבלנו דיווח על עוד פצועים ב931
- 2 לוחמים
מפקץ ולוחם
לוחם כדור בבטן, מפק״צ כדור בכף יד.
מאותו איזור של האירוע של ההרוג של סמל לביא גיהסי ז״ל, גם פינוי מוסק.
חולייה של עוקץ שהייתה עם 931
אנחנו הגענו הלבנה הקלה ועזרנו בכל מה שיכלנו ללבנה הכבדה.
עוד יום כואב מהמלחמה הזאת שאני בחיים לא אשכח…
יום אחרי האירוע כבר התפרסם ההותר לפרסום
סמל לביא גיהסי, מחשמונאים, לוחם בגדוד 931, חטיבת הנח"ל, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 19 בנופלו יהי זכרו ברוך
ובתור לוחם פת״ן אתה רוצה לדעת מי ההרוג שהחזקת באלונקה מה השם שלו? מי הוא? מה הוא היה בחיים? מה הוא עשה? מאיפה הוא בארץ?
כי הייתה שם סחבת אותו באלונקה ונתת לו כבוד על זה שהוא הקריב את חייו למען המדינה
1 week ago | [YT] | 97
View 5 replies
רום היחפן - Barefoot_Rom
סוגר שבוע של 132 ק״מ יחפים !
איזה כיף שהגיע החורף ואני יכול לרוץ בלי הפסקה !
אני בנאדם שסובל מזיעת יתר ובקיץ לרוץ ריצות ארוכות דורש ממני לשתות הרבה מים בדרך.
השבוע יצאתי בכיף שלי לחצי מרתון, 30 ק״מ ומרתון וכל ריצה הייתה חוויה אמיתית של התמודדות, לפגוש אנשים וגם לצאת לרוץ בסופה היה מאתגר אבל שווה את זה כי ניצחתי את הסופה והיא לא ניצחה אותי.
אני שמח שהצלחתי השבוע לצאת למדיטציה שלי ולרוץ בשביל הגוף והנפש שלי!
צילמה אותי אהבת חיי @ellen__pellen ❤️📸
#רוםהיחפן
2 weeks ago | [YT] | 30
View 2 replies
רום היחפן - Barefoot_Rom
קיבלתי המלצה מחבר מהצוות בועז היקר המלצה על יקב אסף
ואז עשיתי 1 ועוד 1 ונזכרתי שיקב אסף שייך לאורן היינן היחפן שחבר בקהילת הרצים היחפים של ישראל 🇮🇱
אמרתי לעצמי שזה אחלה הזדמנות להפתיע את אלן בסופ״ש הגשום הראשון אבל גיליתי שהמקום כל כך עמוס שהייתי צריך לחשוב על זה לפני שנה.
אחרי שהתבאסתי קיבלתי הודעה מפתיעה מאורן שמישהו ביטל והתפנה מקום לסופ״ש הקרוב אם אנחנו זורמים ומיד קפצתי על ההזדמנות. החלטתי לשמור על זה בתור הפתעה ונסענו צפונה, אלן לא ידעה לאן אנחנו נוסעים.
נחתנו ברמת הגולן הפסטורלית במעבר חד מהבטון והמהירות של תל אביב.
קיבלנו בקתה קוזית עם נוף קו ראשון לכרם
הבקתה הייתה מרווחת ונעימה עם מטבחון קטן, סלון, קמין, מיטה זוגית נוחה וחלון שאפשר לשבת עליו כמו בסרטים ולהביט בנוף עם יין ללא הגבלה.
פעמיים ביום קיבלנו סלסלה עם תוצרת מקומית, מאפים שנעשים במקום, ירקות טריים וגבינות מהמשק המקומי.
דאגו לנו לכל מה שביקשנו ויותר.
בעיקר היה לנו את השקט שלנו להירגע .
ביום שבת היה לנו את הזמן לטייל ואלן פלן מורת הדרך מיד מצאה לנו מעיין קרוב והלכנו לעשות פיקניק במעיין.
המזג אוויר היה חורפי מאוד והתחיל לרדת גשם בעודנו משכשכים במי המעיין. חזרנו רטובים לבקתה והתחממנו ליד הקמין.
הבחירה ללכת לבקתה בסופ״ש הייתה הנכונה ביותר לסופ״ש החורפי הזה. נחנו וחזרנו טעונים אחרי הסופ״ש הזה ונהננו מכל רגע. הייתה חוויה מעולה ואנחנו ממליצים לכם גם🙌🏻❤️
2 weeks ago | [YT] | 38
View 0 replies
רום היחפן - Barefoot_Rom
אחד הדברים שהכי אהבתי במידברן זה לשוטט
ומה הכוונה בשוטטות? ללכת ללא מטרה מוגדרת וללא לוח זמנים.
פשוט שוטטתי בעיר המטורפת הזאת בלי להתייחס לשום זמן ועשיתי מה שבא לי …
ביום ששוטטתי בו הכי הרבה הלכתי 47,000 צעדים, באמת לא זוכר לי מתי בשנים האחרונות הלכתי מרחק כזה בלי להיות במחויבות לזמן.
איך אפשר בכלל לעצור שהכל כל כך מסקרן מסביב? יש מעל 400 מייצגים, 170 קאמפים, מלא רחבות לרקוד בהם ואלפי אנשים שכל אחד הוא עולם ומלואו.
אני עובר מחוויה לחוויה מהרפתקה להרפתקה לפעמים עם אנשים ולפעמים גם לבד וזה לגמרי בסדר גם לחוות לבד.
לבדיות היא לא בדידות היא מרחב. מרחב שבו אני יכול לשמוע את עצמי בלי רעש מבחוץ. כשאני לבד, משהו נרגע. העולם מפסיק למשוך אותי לכל כיוון, ואני חוזר להיות אדם אחד, ברור, פשוט. לבדיות היא כמו לשבת מול מדורה במדבר: רק אני והאש, רק אני והמחשבות. לא כדי לברוח מאנשים, אלא כדי לפגוש את עצמי בעיניים נקיות. ברגעים האלה אני מגלה שהלבד לא מחליש אותי הוא מצמיח אותי. הוא מזכיר לי מי אני בלי קהל, בלי ציפיות, בלי תפקיד. רק אני.
נהנתי ללכת יחף בפודרה בכל מקום זאת באמת הייתה הרגשה נעימה וכל הזמן אמרתי למי שמסביבי כמה אני שמח להתפלש בפודרה הזאת ואני יכול להמשיך ככה כל היום ללכת בה.
אם תשאלו אותי על משהו אחד שלקחתי מהמידברן אז חד משמעית זה השוטטות. פעם כשהייתי צעיר הייתי משוטט הרבה אבל עם שגרת החיים הפכתי להיות מקובע לזמנים, לשגרה, לעבודה, למחויבות. בשבוע הזה במידברן קיבלתי הרבה נחת שהייתי צריך אחרי 5 סבבים בעזה בשנתיים האחרונות. תזכורת שיש עוד עולם חוץ מהמלחמה והנפש שלי שנפגעה מאוד בשנתיים האלה לפעמים היא שקטה כמו זריחה במדבר, ולפעמים סוערת כמו האוקיינוס. הנפש מבקשת ממני להאט, להקשיב, לא לברוח מהסדקים אלא לגעת בהם. היא נפתחת רק שאני מוכן להיות אמיתי עם עצמי ועם הדרך. הנפש יודעת לכאוב, אבל גם יודעת לרפא.
היא נמשכת למקומות שבהם יש שקט, חופש ושוטטות בלי מטרה. וכשאנחנו נותנים לה לנשום, בלי לחץ, בלי מסכות היא מזכירה לי מי אני באמת. כי בסוף, כל מסע במדבר, בלבדיות, בריצה, בחיים הוא מסע של נפש שמבקש להרגיש, להתחזק, ולהפוך בית פנימי אחד להרבה יותר שלם.
3 weeks ago | [YT] | 41
View 0 replies
רום היחפן - Barefoot_Rom
הערב הגשמתי את חלום ה-50 ק״מ יחף !
חלום שהתחיל אצלי לפני שנה שרצתי את המרתון הראשון שלי היה ברור לי שהיעד הבא הוא 50 ק״מ.
אבל בגלל מציאות של סבבי מילואים (סבב 4,3 ו-5) כל פעם יצאתי מהכושר ורצתי 7 מרתונים בשנה האחרונה בלי להגשים את חלום ה-50 ק״מ.
והיום הגיע היום להגשים את החלום הזה!
יצאתי לדרך באור יום בשביל שיהיה לי מוטיבציה לתחילת הריצה כי מחשיך מוקדם.
מה לקחתי לריצה?
מכנס קצר עם רשת קטנה ושמתי ברשת 7 תמרים. שעון ריצה ומצלמה קטנה מאוד (insta go 3) שמאפשרת לי עדיין לעשות את התנועה בכף יד של הטכניקה של הריצה.
בק״מ ה-6 עברתי ליד ההכנות בפארק הירקון למירוץ חבר והמפיק צעק לי לעצור אז סיפרתי לו שלא הספקתי להירשם למירוץ ביום שישי אז הוא אמר לי אל תדאג תגיע בשישי אני דואג לך. איזה מפגש כיפי על תחילת הריצה.
בק״מ ה-12 פגשתי את דן (הרץ מהטיקטוק) מפגש מפתיע ולא צפוי… החלפנו חוויות וטיפים. דן רץ למרחקים ארוכים מאוד ומנוסה מאוד בעולם האולטרה אז לרוץ לידו כבר גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב. ממליץ לכם לעקוב אחריו. נפרדנו בק״מ 15 וכל אחד רץ לדרכו.
פה נהיה כבר יותר קשה נשארתי לבד ונשאר לי לרוץ עוד 35 ק״מ. החושך כבר ירד אבל המוטיבציה עדיין הייתה גבוהה מאוד.
הפקדתי על 10 ק״מ לאכול תמר ולשתות מים כל 5 ק״מ בבירזיות שיש בפארק הירקון. בק״מ ה-33 הגיע המחשבה הראשונה של מה אני צריך את זה בוא נלך הביתה אבל הזכרתי לעצמי למה יצאתי לרוץ היום ולמה היום הזה הוא היום של החלום של ה-50 ק״מ.
בק״מ ה-38 הבטן התחילה לעשות רעשים והבנתי שיש לי כבדה מתקרבת אז יש זינקתי לשיח הקרוב ותתי בראש ונגבתי עם העלים של השיח. וואוו איזה קליל הרגשתי אחרי זה.
להמשיך אחרי המרתון 42.2 ק״מ כבר נכנסתי לאווירה של רק להוריד קצב ולהיות בתנועה ואני אסיים כשאסיים לא משנה מה תהיה התוצאה והזמן שרצתי.
היה קשה ומאתגר כל הק״מטרים האחרונים אבל ידעתי שכל עוד אני בתנועה אני מסיים את זה.
ק״מ 45 מעודד את עצמי שמה זה לרוץ עוד 5 ק״מ אחרי שרצתי כבר 45 ק״מ ואוכל את התמר ה-6 שלי! איזה מעדן זה תמר אחרי 45 ק״מ חחחח… ככה זה הרגיש לפחות.
ק״מ 48 אוכל את התמר האחרון שלי ואומר לעצמי אני רק ירד את ה-5 שעות ל50 ק״מ ואני אהיה מאושר! וכך היה!
ק״מ 50 התרגשות גדולה בגוף ושאגה גדולה של ״אלופתתתתתתתתתתתת ישראללללללללללל״
סיימתי איזה 700 מטר מהבית ופשוט הלכתי עם הידיים למעלה בתנועת ניצחון ועם חיוך גדול של הגשמתי עוד חלום יחף שלי
4 weeks ago | [YT] | 63
View 1 reply
רום היחפן - Barefoot_Rom
ליל ה-"Petra" במידברן צירוף מקרים או מתנה מאלוקים?
ואוו מאיפה להתחיל? במידברן יש הרבה מאוד צירופי מקרים לא מוסברים. אני אתן לכם דוגמה אחת כזאת של לילה בלתי נשכח מאחד הימים שהיו לי בברן.
אני חלק מקאמפ הבקתה והגיפט שלנו זה אירוח כמו בגסטהאוס בחו"ל עם אוכל טוב, מוסיקה טובה ואנרגיה חשמל. פעם ביום עשינו ארוחה מפנקת בנושא מסוים והאירוח הראשון שלנו היה בנושא "יפן".
הגיעו מלא ברנרים אפילו מעבר למצופה והבקתה הייתה מפוצצת ודאגנו שלא נצליח להאכיל את כולם. אני לקחתי על עצמי לעזור באירוח וכל מי שנכנס הכוונתי אותו לאיפה ללכת לשבת.
אחת הקבוצות שנכנסו ביקשו ממני אישית לבוא לשבת איתם (רום היחפן וזה.. והם עוקבים אחרי ברשתות ורצו לשאול אותי כמה שאלות)
אחרי שסיימתי את המשימות שלי הלכתי לשבת איתם וירדנו לשיחת עומק ברומו של עולם על האני מאמין שלי ולמה אני עושה את מה שאני עושה… (רץ יחף, גומל אנשים מנעליים, מעלה מודעות ליחפנות, עומד על מסמרים, טבעוני ועוד הרבה דברים….)
סיימתי לשבת עם הברנרנים הנחמדים האלה ועפנו אחד על השני וממש נהנו מהישיבה ביחד. נפרדנו בכיף יחפני וחיבוק גדול והלכתי לסלון והבנאדם הראשון שאני רואה זה את אלכס מהקמאפ שלי עם בקבוק ערק ואני אומר לו יאללה בוא נעשה שוט הוא אומר יאללה בוא יש פה ברנר שהכרתי עכשיו בדרך לפה וקוראים לו מאור. הרמנו שוט שלושתנו ואמרתי להם יאללה בואו נלך לשוטט במדבר ונצא להרפתקה. שניהם אומרים לי יאללה בוא נלך! אלכס אמר שהוא הולך להתארגן ואני מאור בנתיים התחלנו לדבר על החיים ושיתפנו אחד את השני על המילואים וכמה טחנו בעזה בשנתיים האחרונות ואיך התגלגלנו למידברן וזה בדיוק מה ששנינו צריכים עכשיו. אלכס נעלם לנו והחלטנו לצאת לכיוון המטוס כי ידענו ש "PETRRA" עלה לנגן שם. בדרך החוצה אנחנו עוברים ליד מישהי ומאור אומר לה "וואו איזה יפה את" והיא הלכה החוצה כי היא לא מבינה עברית וקראה לחבר שבא איתה מהקאמפ שלה שיתרגם.
נעמדנו בכניסה לקאמפ עם הברנרית היפה ולידה היה גבר זקן ושאלנו אותם מה הקשר בניהם אז הברנר הזקן אומר שהוא סבא שלה והיא הנכדה שלו ועפנו על זה שהם באו לברן ביחד. מפה לשם מתחילים איתם שיחה של שעה ומשהו בקיצור הם מספרים לנו שהם מקאמפ ה-"FREE LOVE" ואמרו לנו שאנחנו חייבים לבוא לבקר אותם ואמרנו להם עזבו שטויות עכשיו… בואו איתנו למטוס כי "PETRRA" מופיע. שאלנו אותה מה השם שלה והיא ענתה לנו "Petra" אני ומאור מסתכלים אחד על השני ונקרעים מצחוק חחחחחחח מה הסיכוי שאנחנו בדרך להופעה של "PETRRA" ועכשיו הכרנו מישהי שקוראים לה "Petra". איזה צירוף מקרים לא צפוי. הם אמרו לנו שהם יעברו בקאמפ ונפגש בהופעה.
הגענו להופעה של "PETRRA" והיה פשוט טירוף! נהננו מכל רגע שם. את "Petra" לא פגשנו בהופעה אבל שנגמרה ההופעה אני אומר למאור שאנחנו חייבים ללכת לשתות משהו קר כי אני מאוד צמא אז אמרנו שנתגלגל לקאמפ ה "MIDBAR" כי יש להם ברז בירה ויש שם אחלה ברנרנים שתמיד כיף לשבת איתם.
נגשתי לברנרים מהקאמפ של ה "MIDBAR" ושאלתי אותם אם יש סיכוי לכוס בירה (זה לא היה השעות שהם עובדים והיה אמצע הלילה) ישבו שם איזה 5 אנשים הם הסתכלו אחד על השני קצת היססו (מבין אותם בכל זאת הם לא הכירו אותנו) ואז אחד מהם אומר "רום היחפן בדוק אח שלי בואו שבו" (וואלה יכלנו גם לקבל "לא" ולהמשיך בחיינו והכל היה בסדר זה חלק מהמידברן אבל קיבלנו "כן" ענק)
הם פינקו אותנו לא רק בבירה אלה גם בארוחת לילה מפנקת.
מפה לשם אנחנו יושבים שם מדברים ונחשו מי מגיע מההופעה לשבת בקאמפ?
כן "PETRRA" האחד והיחיד (יונתן המלך, תאמת שאנחנו מכירים מלפני הייתי מצלם אותו פעם הרבה בשיטים בפסטיבלים שהוא היה מופיע והוא גם יוצאי סיירת נח"ל).
בקיצור סיפרתי לו על כל הצירופי מקרים של הלילה עם "Petra" ואיתו ומפה לשם עכשיו הוא גם יושב איתנו לבירה אחרי ההופעה שלו … מה הסיכוי אה? יש 170 קאמפים והוא הגיע לשבת בקאמפ ה"MIDBAR" אחרי ההופעה.
אחרי הישיבה בקאמפ "MIDBAR" המשכנו לקאמפ ה- FREE LOVE בכניסה שם תמיד יש שומר שמסביר מה קורה בקאמפ והגיפט שהם נותנים אז אחרי ההרצאה שלו ביקשנו ממנו להגיד לזקן השבט ו"Petra" שאנחנו פה. הוא הלך וחזר ואמר שהזקן מוסר לנו " התחלתי לעשות מסאז' למישהי תקחו את זה לאן שאתם רוצים"
אני בזוגיות כבר 7 שנים לא עניין אותי שום הרפתקה מינית עם אף אחד.
מאור היה מעוניין ב- "Petra" ולא בזקן אז החלטנו להמשיך הלאה לקאמפ "הבדולינה"
הגענו לקאמפ "הבדולינה" והדום היה באמצע סדנה אז לא יכלנו להיכנס אז ישבנו מסביב למדורה עם כמה אנשים וישר התחלנו לצלול ולשתף מחוויות שעברנו הלילה והצירוף מקרים שקרה לנו עם "Petra" ו"PETRRA"
אחת הברנריות שישבה שם (עדן) אמרה שהיא עולה למשמרת שלה ב 03:00-05:00 והיא תשמח אם אני ומאור נשאר איתה למשמרת ואחרי זה היא תבוא לשוטט איתנו במדבר.
מפה לשם זרמנו ונשארנו עם עדן עד למשמרת שלה ואמרתי להם שאני אשמח אם נכין לנו תה כי היה ממש קר.
תוך כדי הכנת התה אני קולט משמאל שקית קמח שכתוב עליה בגדול "Petra" ואני מתחיל להתפוצץ מצחוק חחחחחחחחחח לא מצליח לנשום ואני אומר למאור אחי אתה לא תאמין לי! אין מצב ! זה לא אמיתי ! זה לא קורה עכשיו. אתה חייב להסתכל מה כתוב על השקית קמח הזאתי. מאור מסתכל ומתחיל להתפוצץץץץץץ מצחוק ושנינו אומרים לעצמנו מה הסיכוי ?! צירוף מקרים של כמה פעמים בלילה של המילה "Petra".
נכנסנו לדום והתיישבנו ליד הקמין כי היה מאוד קר מפה לשם הגענו לדבר על הגלגול הקודם שלי לפני רום היחפן שהיה רום העירום. אני גדלתי על שיטים ועל פסטיבל "הפשוט" ואחרי השיחרור מהצבא הגעתי להשלמה עם הגוף שלי וכל העניין של הדימוי גוף ומאוד אהבתי לשוטט במדבר בעירום או פשוט לרוץ בעירום בערבה זאת ההרגשת חופש הכי טובה שיש.
היה לי פרויקט שהייתי מצלם את עצמי בעירום (או חברה שלי) תמונה אומנותית והייתי כותב פוסט על נושא חברתי וכו'. העמוד אינסטוש של רום העירום נחסם לפני כמה שנים ואז התגלגלתי לרום היחפן.
חיפשתי מרחבים במידברן שאני יוכל להיות בעירום כי אני נטוריסט. נטוריסט זה אדם שדוגל בנטורליזם - תפיסה חברתית ופילוסופית המאמינה שהאדם צריך לחיות בהרמוניה עם הטבע, ולעיתים קרובות כוללת אורח חיים שבו עירום הוא נורמלי וחיובי ואני לגמרי מפריד את העירום שלי ממיניות. הבדולינה היה מרחב שמאפשר להיות בעירום ובעצם כל מרחב שהיה 18+ היה מותר להיות בו ערומים.
הם אומרים לי אם אתם רום העירום ואתה נטוריסט אז תתפשט אז התפשטתי והם חצי התפשטו וישבנו שם מסביב לקמין במשך שעתיים וצללנו לשיחות נפש.
וזה סיפור רק על ערב אחד במידברן של כמה שעות מתוך 24 שעות שמתוכם כל לילה ישנתי רק 3 שעות כי כל הזמן שוטטתי במדבר ועפתי על החוויה וההרפתקאות של המידברן.
4 weeks ago | [YT] | 3
View 1 reply
רום היחפן - Barefoot_Rom
7 ימים רצתי במדבר ! איזה כיף לי !
7 ימים רצתי במידברן כל יום לפחות 10 ק"מ … למה? כי זה משהו שאני עושה כל יום ברגיל שלי זה אחד ההרגלים הכי טובים שסיגלתי לעצמי בשנים האחרונות. מתישהו במהלך ה-24 שעות שיש ביממה תהיה ריצה יחפה … אין שעה קבועה וזה לא משנה אם זה בזריחה או בשקיעה או באמצע הלילה תהיה מדיטציה של ריצה יחפה. אני פשוט יודע שאחרי ריצה אני ארגיש הכי טוב בעולם וסיפוק אדיר.
איך היה לרוץ במידברן? קודם כל יש טבע מטורף מסביב… הר צין הוא המייצב הכי יפה במידברן שנוצר על הידי הטבע. אני גדלתי במדבר בערבה בקיבוץ יטבתה וכל הילדות שלי הייתי רץ בנוף המדברי של הערבה עם הנוף העוצמתי של הרי אדום והשקיעות שלהם אין איך לתאר במילים בכלל את היופי הזה.
רצתי מסביב ל-170 קאמפים והיו כמה אלפי אנשים מה שאומר שכל ריצה פגשתי אלפי אנשים שהיו כל כך סקרנים לגבי מה שאני עושה והעלו כל כך הרבה שאלות. 95 אחוז מהאנשים שפגשתי רק נתנו לי אהבה, הרימו לי ועפו על האנרגיות שאני מביא. לדוגמה קאמפ "arsalon" ישבו על הטיילת וכל סיבוב שחלפתי על ידם כל הקאמפ הריע לי בקולי קלות והרים לי! אתם לא מבינים איזה כיף זה לקבל כך הרבה אהבה במדיטציה של הבוקר שלי.
מפגש מעניין נוסף שהיה לי היה עם בית חב"ד שעצרתי אצלם לשתות רגע מים ונסחפנו לשיחה על אלוקים של חצי שעה ולמרות שלא הסכמנו על הרבה דברים היה לנו דיון מאוד מעניין והגענו לעומקים מרתקים וזה אחד הדברים שאני הכי אוהב במידברן אתה יוצא לשוטט במדבר ואתה אף פעם לא יודע איזה מפגשים מטורפים הולכים להיות לך.
הרבה ברנרים שאלו אותי לאורך הדרך איך לא כואב לי לרוץ במדבר יחף? יש מלא אבנים, סלעים, גבעות והריצה מאוד לא ישירה. בריצה יחפה יש כאב תמיד… עם הזמן לומדים להכיל את הכאב וגם הכאב הופך להיות רגעי. דרכתי על אבן שהכאיבה לי אני לוקח נשימה עמוקה ומוציא אותה וזה עובר וממשיך להתרכז במדיטציה שלי.
היו לי גם הרבה מפגשים עם אנשים שאמרו דברים פחות חיוביים כמו
"איזה סאחי"
"למה לרוץ פה בחופשה? תרוץ בבית"
"אתה רץ בשביל תשומת לב"
כל אחד מהאנשים האלה שצעק לי את הדברים האלה עצרתי רגע לדבר איתו והסברתי לו את העומק של הריצה שלי ומאיפה מגיע האנרגיה שלי לרוץ באמצע המדבר יחף ואז הם חזרו בהם.
זה עוד נקודה שממש אהבתי במידברן שגם התגלגלתי לסיטאוציה פחות נעימה הכלתי אותה ובסוף הכל הסתדר ואם לא התאים לי גם המשכתי הלאה וזה כל כיף שאתה עושה מה שבא לך! מתי שבא לך!
כל לילה ישנתי 3 שעות… כן 3 שעות… ועדיין יצאתי לריצה של לפחות שעה כל יום.
עוד דבר מעניין שהיה לי שכל יום השטח השתנה לגמרי. בימים של ההקמות היה פודרה מאוד גבוהה שהיה הכי כיף בעולם להתפלש בה ולדרוך בה ואז התחילו להרטיב את השבילים על ידי משאיות עם מים מה שגרם לשטח להתקשות וגם כל הרכבים יצאו מהשטח אחרי ההקמות מה שגם עזר למפלס הפודרה לרדת. אלפי אנשים יום יום הולכים בכל השטח ומשנים אותו ביחד. השבילים היו בשבילי כל כך מרתקים לרוץ אותם ולהבין אותם כל יום מחדש. הגעתי לרמה שאני מכיר את השטח כל כך טוב שאני יודע מתי להאט את הקצב מפני מקבץ אבנים גדול וצפוף ומתי אני יכול לתת קצב.
אני יכול להמשיך לכתוב פה עוד כל כך הרבה על חוויות ותובנות שהגעתי עליהם במידברן אבל דבר אחד אני לוקח איתי מהמידברן וזה השוטטות במדבר. שוטטות במובן של הליכה/ריצה ללא מטרה מוגדרת וללא לוח זמנים מוגבל. גדלתי על זה בקיבוץ שהייתי יוצא פשוט לטבע ומטייל בעירום בכל הטבע שיש מאחורי הקיבוץ ועד שחרות ואיכשהו בשנים האחרונות כבר שכחתי איך משוטטים ואיזה כיף זה לשוטט.
1 month ago | [YT] | 50
View 4 replies
Load more